ארכיון פוסטים מהקטגוריה "תרגומי שירה"

אנגינה פקטוריס

יום שלישי, 19 במאי, 2009
איסטנבול. צילום מחלון הסטודיו של אורחן פאמוק.

איסטנבול. צילום מחלון הסטודיו של אורחן פאמוק.

אנגינה פקטוריס/ נאזים חיכמת

אם רק מחצית לבי כאן, דוקטור,
הרי מחצית השניה בסין,
בצבא היורד אל הנהר הצהוב.

והנה מדי בוקר, דוקטור,
מדי יום ביומו עם שחר,
לבי נורה ביוון.

ובשעה שהאסירים שוקעים בשנתם,
ואחרון הצעדים מהדהד במרפאה,
לבי הולך לו, דוקטור,
לבי הולך אל בקתה ישנה באיסטנבול.
ועוד זאת: הנה עשר שנים, דוקטור,

שאיני בידי מאומה להציע לעמי המעונה,
מאומה זולת תפוח,
תפוח אדון, לבי.

אני צופה בלילה מבעד לסורגים
ועל אף כל הקירות הללו המעיקים על חזי
לבי הולם-הולם עם הרחוק בכוכבים.
ואלה הם הדברים, דוקטור,
ולא הסתיידות עורקים, ניקוטין, או מאסר,
שגרמו לאנגינה פקטוריס שלי

[תרגום: ט.כרמי]

מחווה לט. כרמי

יום שני, 20 באפריל, 2009
מיום שהטילוני לכאן. מחווה לט. כרמי

ט. כרמי. מיום שהטילוני לכאן.

מיום שהטילוני לכאן/ נאזים חיכמת

עשר פעמים הקיפה הארץ
את השמש
מיום שחבשוני
בכלא הזה.

שאל אותה על כך:
"קש וגבבה,
מַר מִדְּלִי"
תשיב האדמה.

שאל אותי:
"עשר שנות חיי."

היה לי עפרון טוב
ביום שהטילוני לכאן.
מרֹב כתיבה,
נשתחק בשבוע ימים.

שאל אותו:
"כל חיי"
ישיב העפרון.

שאל אותי:
"כלום שבכלום,
רק שבוע ימים"
אמר לך.

[מתוך: "מיום שהטילוני לכאן",  נאזים חיכמת, בתרגומו של ט. כרמי]

כשאני חושבת על עצמי

יום שלישי, 14 באפריל, 2009
מאיה אנג'לו. כשאני חושבת על עצמי

מאיה אנג'לו. כשאני חושבת על עצמי

כשאני חושבת על עצמי / מאיה אנג'לו

כשאני חושבת על עצמי
אני כמעט מתה מצחוק
חיי היו בדיחה אחת גדולה
ריקוד שהילך
שיר שדיבר
אני צוחקת עד שאני נחנקת
כשאני חושבת על עצמי

אחרי שישים שנה עם האנשים שלי
הקטנה אצלה עובדת עוד קוראת לי "ילדתי"
"כן, גברתי" אני עונה בשביל פרנסתי
גאה מכדי להתכופף
ענייה מכדי להישבר
אני צוחקת עד שכואבת לי הבטן
כשאני חושבת על עצמי

קורעים לי את הבטן, האנשים שלי
התפוצצתי מצחוק עד שרציתי להקיא
הסיפורים שלהם נשמעים ממש כמו שקרים
הם מגדלים את הפירות
אבל אוכלים רק שארים
אני צוחקת עד שאני מתחילה לבכות
כשאני חושבת על האנשים שלי

[תרגום: דויד ברק]

על החיים

יום רביעי, 8 באפריל, 2009

נזים חיכמת. עד כדי כך צריך העולם להיות נאהב

נזים חיכמת. עד כדי כך צריך העולם להיות נאהב

על החיים / נאזים חיכמת

כדור זה יתקרר וילך
כוכב בין כוכבים
ולא מהגדולים
כתם זהב על קטיפה כחולה -
כן, כדור הארץ המופלא

כדור זה יתקרר יום אחד
לא כנציב קרח
או כענן בדמי ימיו
אלא כקליפת אגוז ריקה, מתגלגלת
בחלל שחור משחור…

עליך להתאבל על כך ברגע זה ממש
חובה עליך להרגיש עכשיו את זה הצער
עד כדי כך צריך העולם להיות נאהב
כדי שתהיה ראוי לומר
'חייתי'

[תרגום: דויד ברק, מתוך On Living, תרגום לאנגלית - Randy Blasing & Mutlu Konuk]

ה"כן" הגדול

יום ראשון, 5 באפריל, 2009

קונסטינטוס קוואפיס. ה"כן" הגדול?

קונסטינטוס קוואפיס. ה"כן" הגדול?

הכֵּן הגדול / קוסטנטינוס קוואפיס

יש אנשים עבורם מגיע יום
בו הם צריכים להצהיר את ה"כן" הגדול
או את ה"לא" הגדול. ברור מיד למי יש את ה"כן"
מוכן בתוכו. ובאומרו, הוא הולך מחיל אל חיל,
מתחזק באמונתו.

הוא שמסרב איננו חוזר בתשובה. יישַאל שוב,
ושוב יאמר "לא". אולם ה"לא" הזה – ה"לא" הנכון,
גורר אותו למטה כל חייו.

[תרגום: דויד ברק]

האדם החדש

יום חמישי, 2 באפריל, 2009
וולט ויטמן, 1887.

וולט ויטמן, 1887.

האם אתה האדם החדש הנמשך לעברי? / וולט ויטמן

האם אתה האדם החדש הנמשך לעברי?
תחילה, אזהרה: אני ודאי שונה ממה שנדמה לך.
האם נדמה לך שתמצא בי את האידיאל שלך?
האם אתה סבור כי בנקל תגרום לי להיות לך מאהב?
האם אתה חושב שידידותי תהיה לך לעונג צרוף?
האם אתה מדמה שנאמן אני וראוי לאמון?
האם אינך רואה מעבר למסכה, מעבר להנהגתי הרכה והסבלנית?
האם נדמה לך שעל קרקע יציבה הינך דורך, בדרך לאיש גבורות אמיתי?
האם אין לך מחשבה, חולם שכמותך, שאולי הכול רק מאיה, אשליה?

[תרגום: דויד ברק]

משוררים לעתיד לבוא

יום שלישי, 31 במרץ, 2009
- וולט ויטמן. משוררים לעתיד לבוא

וולט ויטמן. משוררים לעתיד לבוא

משוררים לעתיד לבוא / וולט ויטמן

משוררים לעתיד לבוא! דרשנים, זמרים ונגנים לעתיד לבוא!
לא ה-יום להצדיקני ולענות מדוע אני כאן
אלא אתם – זן חדש, בני המקום, גמישים, יבשתיים, אדירים
משנודע עד כה,
קומו! כי עליכם להצדיק את קיומי.

אני עצמי רק רושם מילה או שתיים אל עבר העתיד,
מתקדם פסיעה ומסובב עקבי לאחור אל האפילה.
אני הוא אדם אשר, בעודו משוטט בנחת אין עצור, מפנה
לעברך מבט מזדמן ואז מסב פניו,
משאיר לך להגדיר ולהוכיח,
מצפה ממך לעיקרי הדברים.

[תרגום: דויד ברק]

אז מה?

יום רביעי, 4 במרץ, 2009

פסל של נסימי. באקו, אזרביג'אן

פסל של נסימי. באקו, אזרביג'אן

אז מה? /  נסימי

לבשתי אני את גלימת האשמה
ניפצתי על סלע מוסר ויוקרה
אז מה?

עליתי מעלה לצפות ממרומים
ירדתי  ארצה לאבד באהבים
אז מה?

למדתי משמעות מהספרים הקדושים
אך גם מבית המרזח ואחים שיכורים
אז מה?

ירדתי  לגני, לקטוף לאהובי פרחים
והרי הגנן אני הוא! ומי גידל השושנים?
אז מה?

יין האהבה חטא הוא, חושבים צדקני הדממה
החטא שלי הוא! מילאתי כוסי עד תומה!
אז מה?

האדוקים לגומחה במסגד משתחווים
ואני? לסף דלתו של האהוב אצמיד פנים
אז מה?

אויבי אומר שאהבת היופי היא חטא
אוהב אני את אהובי! אשלם בכל עת!
אז מה?

הם שואלים, "נסימי, אתה ואהובך מסתדרים?"
מסתדרים או לא – האהוב שלי הוא!
אז מה?

[תרגום: דויד ברק, מתוך התרגום לאנגלית של ג'ניפר פרארו ולאטיף בולאט]

עכשיו הזמן לדעת

יום רביעי, 4 במרץ, 2009
מכה בחאג'. לזרוק אבנים על לבך ועל האלוהים

מכה בחאג'. לזרוק אבנים על לבך ועל האלוהים

עכשיו הזמן לדעת / חפיז

עכשיו הזמן לדעת
שכל מה שאתה עושה
קדוש הוא

עכשיו, למה לא לשקול
הפסקת אש מתמשכת,
עם עצמך ועם האלוהים?

עכשיו הזמן להבין
שכל הרעיונות על טוב ורע
היו רק גלגלי עזר שנועדו להסרה

ברגע שתוכל סוף סוף
לחיות ביושר ובאהבה

חפיז הוא השיירה השמיימית
עליה כתב האהוב את המסר הקדוש

יקירי, אנא ספר לי,
מדוע אתה ממשיך להשליך מקלות
על לבך ועל אלוהים?

מהו הקול המתוק הזה בתוכך
שמשסה בך את הפחד?

עכשיו הזמן שידע העולם כולו
שכל מחשבה ופעולה קדושים הם

עכשיו הזמן שתחשב
עד כמה לא סביר שיש משהו
מלבד חסד

עכשיו העונה לדעת
שכל מה שאתה עושה
קדוש

[תרגום: דויד ברק, לפי העיבוד לאנגלית של דניאל קנדינסקי]

אלוהים ואני

יום רביעי, 25 בפברואר, 2009
אלוהים ואני

אלוהים ואני

אלוהים ואני/ חפיז

אלוהים ואני נהיינו
כמו שני אנשים שמנים
החיים יחד על הסירה קטנה אחת.

שוב ושוב אנו נתקלים זה בזה
וצוחקים

[תרגום: דויד ברק, לפי העיבוד לאנגלית של דניאל קנדינסקי]