הסתייגויות מצילום

על שפת התהום. Myra Albert Wiggins, 1902

על שפת התהום. Myra Albert Wiggins, 1902

הסתייגויות מצילום

בפאתי ואדי באר שבע, שלדי מכוניות ערומים בערימה גדולה, קומה אחר קומה. על רקע השיפולים והבהירים של גיא המדבר, שלל הצבעים של השלדים וקימוריהם החדים והמרוסקים מושכים את העין. בעודי מולך בדעתי אם לצלם את המראה, מגיחה מפתחו של רכב סמוך אישה לבנת שיער, לבושה שמלה שחורה רקומה. מצלמתה בידה, היא ניגשת קדימה ברגשה רבה ובעינית נחושה, נכונה לצלם את תלולית המתכת הגדולה. מה כבר יכולתי לעשות? צילמתי גם אני, והנה חשתי מבוכה. המשכתי ללכת, מהסס, ולבסוף עצרתי ומחקתי את התמונה מזיכרון המצלמה.

מדוע עשיתי זאת? אינני יודע לומר בוודאות. האם אני בן השבטים הקדומים, שחששו שהצילום יגזול את נשמתם ויטמינה במעמקי המצלמה, ועד היום אין יודעים אם טעות בידם? ואולי הרגשתי שעין המצלמה, החדה ממקשי המקלדת, חושפת יותר משראוי לחשוף? המיידיות הזאת, המוחלטות של הצילום ערום ועריה, משולל ההגנה של מטאפורה רכה, צמד מילים או שורה שבורה. פתאום, לא יכולתי לשאת זאת.

[דויד ברק. אפריל 2009]

כתיבת תגובה