אנגינה פקטוריס

איסטנבול. צילום מחלון הסטודיו של אורחן פאמוק.

איסטנבול. צילום מחלון הסטודיו של אורחן פאמוק.

אנגינה פקטוריס/ נאזים חיכמת

אם רק מחצית לבי כאן, דוקטור,
הרי מחצית השניה בסין,
בצבא היורד אל הנהר הצהוב.

והנה מדי בוקר, דוקטור,
מדי יום ביומו עם שחר,
לבי נורה ביוון.

ובשעה שהאסירים שוקעים בשנתם,
ואחרון הצעדים מהדהד במרפאה,
לבי הולך לו, דוקטור,
לבי הולך אל בקתה ישנה באיסטנבול.
ועוד זאת: הנה עשר שנים, דוקטור,

שאיני בידי מאומה להציע לעמי המעונה,
מאומה זולת תפוח,
תפוח אדון, לבי.

אני צופה בלילה מבעד לסורגים
ועל אף כל הקירות הללו המעיקים על חזי
לבי הולם-הולם עם הרחוק בכוכבים.
ואלה הם הדברים, דוקטור,
ולא הסתיידות עורקים, ניקוטין, או מאסר,
שגרמו לאנגינה פקטוריס שלי

[תרגום: ט.כרמי]

תגים: ,

כתיבת תגובה