אזמל המנתחים

14 באפריל, 2009

מתאבלים על איקרוס, הרברט ג'יימס דרייפר. אף פעם לא חלמתי שאני עף

האבל על איקרוס, דרייפר. אף פעם לא חלמתי שאני עף

אזמל המנתחים

חיי מתנהלים לפי חוקים משל עצמם
האם גם אתם כמותי?

מיתולוגיה פנימית, אותות וסמלים
שמות הרחובות ומספרי הבתים
ניסיונות נואשים להשליט סדר
אל מול אותה מיידיות חדה
אזמל המנתחים הקר
של הבלתי נמנע

חוץ מזה,
אף פעם לא חלמתי שאני עף

[דויד ברק. אפריל 2009]

חרטה

13 באפריל, 2009

קרוואג'יו. תפיסתו של ישו.

קרוואג'יו, תפיסתו של ישו. מימין: יהודה איש קריות

חרטה

שואלים אותי
אתה מתחרט?
לא, אני רוצה לומר
הכול לטובה
שטויות!
לא הייתי עושה זאת
שוב

[דויד ברק. אפריל 2009]

דגי זהב שחור

9 באפריל, 2009

דגי זהב שחור. Bathypterois

דגי זהב שחור. Bathypterois

דגי זהב שחור

לכתוב כדי לנקז
שנים של אגירה במדורי הבטן
והמים העכורים מאיימים לפרוץ את הסכר
נושאים איתם את דגי הזהב השחור
של המעמקים

[דויד ברק. אפריל 2009]

על החיים

8 באפריל, 2009

נזים חיכמת. עד כדי כך צריך העולם להיות נאהב

נזים חיכמת. עד כדי כך צריך העולם להיות נאהב

על החיים / נאזים חיכמת

כדור זה יתקרר וילך
כוכב בין כוכבים
ולא מהגדולים
כתם זהב על קטיפה כחולה -
כן, כדור הארץ המופלא

כדור זה יתקרר יום אחד
לא כנציב קרח
או כענן בדמי ימיו
אלא כקליפת אגוז ריקה, מתגלגלת
בחלל שחור משחור…

עליך להתאבל על כך ברגע זה ממש
חובה עליך להרגיש עכשיו את זה הצער
עד כדי כך צריך העולם להיות נאהב
כדי שתהיה ראוי לומר
'חייתי'

[תרגום: דויד ברק, מתוך On Living, תרגום לאנגלית - Randy Blasing & Mutlu Konuk]

ילדות בקניון

7 באפריל, 2009

Virgin Suicides. נעורים טריים ופריכים, כמו לחם שזה עתה נאפה

Virgin Suicides. נעורים טריים ופריכים, כמו לחם שזה עתה נאפה

ילדות בקניון

אורות ניאון מרומזרים מציפים את החלל
ילד שחום וקטן קומה, בידיו שתי חרבות כתומות,
מטפס על סוס חשמלי חורקני,
עקוד בשמיכה אדומה מגולגלת, מוכן למסע

איש שמן בחולצה לבנה, מגוהצת,
אוכל בחופזה צ'יפס משקית קרטון אדומה
מימינו כוס משקה ענקית
ילדה רוסיה יפה מוכרת מכשיר למילוי עלי גפן

שלוש ילדות יפות חולפות בטור עורפי
כמו השחפים שחצו אז את קו הראיה
בוקר, צוק, מגדלור -
הבטחה לנעורים אינסופיים, טריים ופריכים,
כמו לחם שזה עתה נאפה

[דויד ברק. ינואר 2003. חשש חמץ?]

שלושה שירי מה

6 באפריל, 2009
REM - Everybody Hurts. פגוש נושק לפגוש

REM - Everybody Hurts. פגוש נושק לפגוש

שלושה שירי מה

קם בבוקר
מדליק את הטלוויזיה
שוכב לישון
עוד יום חלף
ובאמצע מה?

שש בערב במחלף גנות
פגוש נושק לפגוש
פגישת אוהבים נכזבת
אתמול, היום, מחר,
ואחר-כך מה?

כמה רחוק אתה מוכן ללכת?
להוריד את המסכה
שמתחת למסכה
מה נשאר?
פוף!

[דויד ברק. ינואר 2003]

ההולכים בחושך יראו אור

5 באפריל, 2009
ההולכים בחושך יראו אור. לרקוד באיגואנה הכחולה

בחושך יראו אור? לרקוד באיגואנה הכחולה

"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" (ישעיה, ט, א).

לפני מספר שנים הזדמנתי לבנגקוק, בירת תאילנד, לשהות של כמה ימים. השבת קרבה ובאה, והחלטתי לפנק עצמי לקראתה: פיניתי את קיטון שמונים הבאט שלי בקוואסאן, רחוב המטיילים, ושכרתי לי חדר במלון קטן ולא זול, עם אגם קטן בגינה, מיטת אפיריון, ורצפת עץ, והעיקר – מרחק הליכה מבית הכנסת. יום שישי הגיע, והמלאכה מרובה: התגלחתי בקפידה, פיניתי לבי מכל טרוניה, לבשתי חולצה לבנה חדשה, ויצאתי לקבל פני הכלה. אלאס, כשהגעתי לבית הכנסת, אחרי צעידה קצרה ברוח הלחה, משהו לא היה כשורה. נכון, כולם לבשו לבן, חייכו בנועם, קיבלו את פני במאור פנים. אולם בית הכנסת היה מואר באור יקרות. הכול היה נקי ונכון ויפה ונאה. ובכל זאת, משהו בפנים לא מצא מנוח, התקומם.

פניתי לדרכי, חזרתי למלון, החלפתי לטי-שרט שחורה והלכתי לקניון, לבית הקולנוע הקרוב. הקניון היה מואר ונוצץ. בקולנוע הוצג סרט פורנוגרפי למחצה – "לרקוד באיגואנה הכחולה". קניתי כרטיס. נכנסתי. הסרט היה בינוני. הקולנוע היה אפל. הפופקורן היה תפל. האנשים סביבי היו רגילים בעליל. לא היתה הילה של קדושה באוויר. יצאתי לרחוב. אישה תאילנדית מבוגרת, קשת יום, דוחפת את עגלת המזון הכסופה שלה, מרחק מי יודע איזה, אל ביתה שנמצא ודאי באחד הרבעים הפחות מוארים של העיר, בתים מפח וקרטון וצמיגים ושברי קרשים, כמו אלו שראיתי ברכבת הנכנסת אל העיר, כמו בכל עיר גדולה. נהגי מוניות וטוּק-טוּק ניסו לצוד תיירים שיכורים, מבוגרים ושמנים, שיצאו זה עתה ממופע גוֹ-גוֹ בתיאטרון מרופט. הכל היה חסר, לא שלם, יפה ואנושי כל כך. ואני הייתי בעננים: סופסוף זכיתי להחשכה. כשחזרתי למלון כתבתי שיר בשם "רוצה לראות את אלוהים בחושך", שעקבותיו אבדו בינתיים.

ה"כן" הגדול

5 באפריל, 2009

קונסטינטוס קוואפיס. ה"כן" הגדול?

קונסטינטוס קוואפיס. ה"כן" הגדול?

הכֵּן הגדול / קוסטנטינוס קוואפיס

יש אנשים עבורם מגיע יום
בו הם צריכים להצהיר את ה"כן" הגדול
או את ה"לא" הגדול. ברור מיד למי יש את ה"כן"
מוכן בתוכו. ובאומרו, הוא הולך מחיל אל חיל,
מתחזק באמונתו.

הוא שמסרב איננו חוזר בתשובה. יישַאל שוב,
ושוב יאמר "לא". אולם ה"לא" הזה – ה"לא" הנכון,
גורר אותו למטה כל חייו.

[תרגום: דויד ברק]

החלקים החסרים

3 באפריל, 2009

Gentle Giant - The missing Piece

Gentle Giant - The missing Piece

החלקים החסרים

אם תאספו ותרכיבו יחד
את כל החלקים
תוכלו, אולי, להבינני
הבעיה היא – כמובן,
החלקים החסרים

[דויד ברק. אפריל 2009]

האדם המהוון

2 באפריל, 2009
OK Computer, Radiohead. Fitter, Healthier, more Productive

OK Computer, Radiohead. Fitter, Healthier, more Productive

האדם המהוון

מקבל את הסדר החברתי
פונקציונאלי
מבין אך איננו מרגיש
מגדיר יעדים ועומד בהם
הגיוני, עקבי, תכליתי
מרוחק מן הטבע
יודע להסביר את עצמו עד תום
נותן שירותים ומקבל תמורה
שואף תמיד להשיג את המרב
לוקח הכול ברוח טובה

* מהוון – capitalized